בדרום הר חברון, בבקעה, ב"גב ההר", ובכל רחבי הגדה המערבית יוזמות כנופיות מאורגנות של הימין הקיצוני מתקפות אלימות על קהילות פלסטיניות חקלאיות במטרה להוביל לגירושן. התוקפים משתמשים במאחזים כבסיסי יציאה לתקיפות, שמתנהלות בליווי ולעיתים אף במעורבות ישירה של כוחות צבא.

כחלק מהפלישות ליישובים הפלסטיניים, נעצרו, נחטפו, הוכו, נפצעו מירי ואף הותקפו מינית ונהרגו תושבים פלסטינים שניסו להתעמת עם הפולשים. הטרור הזה לא זוכה כמעט לשום התייחסות בתקשורת הישראלית המגויסת.

שש קהילות, המונות קרוב ל־500 נפשות, גורשו מאדמתן בשנתיים שלפני פרוץ המלחמה. בחמשת החודשים שחלפו מאז, גורשו 16 קהילות באופן מלא ועוד 6 באופן חלקי ובסך הכול מעל לאלף תושבות ותושבים. תופעה זו משתלבת במדיניות הסלמת הדיכוי הכללית של הממשלה והצבא בגדה המערבית, שכוללת אלפי מעצרים, פשיטות צבאיות קטלניות על מרכזי הערים, הטלת סגרים מלאים ועוצר למשך שבועות על ערים ועיירות והאצת הריסות בתים.

ב־4.3.24 כוח צבאי פלש לעיירה בורין שבנפת שכם והרג ילד בן 10. מעשי הרג מזעזעים כאלה חוזרים בשיטתיות כמעט מדי יום. מספר ההרוגים מאש הצבא והמתנחלים בשנת 2023 הגיע ל־507, מתוכם 299 לאחר פרוץ המלחמה. 61 נהרגו רק בחודש ינואר השנה — 13 מהם ילדים. לשם השוואה, בשנת 2022, שהיתה אז הקטלנית ביותר מאז האינתיפאדה השנייה, נהרגו 146 פלסטינים.

הכבדת הדיכוי הרצחני, יחד עם הזוועות ממרחץ הדמים שממשלת ישראל מבצעת ברצועת עזה, וכן החנק הכלכלי שנגרם מגניבת כספי המיסים של הרשות הפלסטינית בידי ישראל וביטול כל אישורי העבודה, לא נועדו ולא יביאו למציאות בטוחה יותר עבור ישראלים מהשורה.

ב־21.2 שלושה צעירים פלסטינים ירו לעבר מכוניות שהמתינו בפקק תנועה בסמוך להתנחלות מעלה אדומים. אדם אחד נורה למוות ו־6 נפצעו, כולל אשה בהריון. פעולות אלה משמשות את חוליות הימין הקיצוני כתירוץ לפוגרומים מאורגנים בכפרים ובעיירות פלסטיניות. הממשלה השתמשה באירוע הזה כתירוץ לקידום תוכניות מרחיקות לכת להרחבת ההתנחלויות.

ב־23 לפברואר הכריזה הממשלה על תוכניות להקמת 3000 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות מעלה אדומים, קדר ואפרת. אלוף הפיקוד יהודה פוקס חתם על צו המאפשר להרחיב את המאחז "משמר יהודה" לכדי עיר חדשה שצפויה בשלב הראשון למנות 3,600 יחידות דיור ולאחר הרחבה נוספת עוד 10 אלף, בשטח בו חיות היום קהילות בדואיות.

התמונה המזויפת שהתקשורת הממסדית והזרם המרכזי במערכת הפוליטית מציגים מאירועים נדירים של פינוי קומץ מאחזים בלתי חוקיים היא של ניגוד: "הצבא מול המתנחלים הקיצוניים". גם ארגוני הימין הקיצוני מנהלים קמפיינים נקודתיים נגד קצינים בכירים כמו פוקס במטרה להפעיל לחץ על הממשלה וראשי הצבא להקל עליהם.

קיימת מידה מסוימת של התנגשות בין "הזרוע הצבאית הרשמית" והזרוע הבלתי־רשמית של הכיבוש. אך במציאות, שתי הזרועות פועלות בשיתוף פעולה סביב מטרות חופפות. כיום, מספר המאחזים הבלתי מורשים שזוכים לתמיכה ועידוד מצד הצבא ושאר מערכות השלטון עולה על מספר ההתנחלויות המורשות (לפי החוק הישראלי).

התחזקות ההשפעה של הימין המתנחלי לא נובעת מעלייה יוצאת דופן בתמיכה הציבורית בו בקרב החברה הישראלית. סקר של מכון אקורד שנערך באמצע חודש פברואר, מצא כי רוב מוחלט של 61% לא מסכים לקביעה כי "התיישבות בשטחי ארץ ישראל השלמה והחלת ריבונות הם המפתח לעתידה של ישראל". סקרי המכון לדמוקרטיה המפורסמים מאז פרוץ המלחמה מראים בקביעות שאחוז נמוך עוד יותר תומך בחידוש הפרויקט הקולוניאלי ברצועת עזה.

אלא שממשלת נתניהו שואפת לשליטה צבאית מלאה עם נוכחות קבועה בשטח הרצועה. שאיפה זו מייצרת תנאים עדיפים להגשמת התוכניות של הימין המתנחלי. כדי לצמצם את מרחב הפעולה של הימין המתנחלי, יש לעצור את המלחמה ועכשיו.

"מאות אלפים ייצאו לרחובות"

בצבא חוששים כי פעולות הטרור של המתנחלים בשילוב עם הסלמת הדיכוי בגדה תביא להתפרצות מחאה פלסטינית, במיוחד בחודש הרמדאן. "יש להיערך לאירוע שבו מאות אלפים ייצאו לרחובות", התריע אותו האלוף פוקס, שחתם על צווים להרחבת התנחלויות.

מחאה המונית, בייחוד אם תכלול גם צעדי שביתה בנוסח 'שביתת הכבוד' משנת 2021, לא רק תספק משקל־נגד להתפרעות הימין המתנחלי, אלא תערער את משטר הכיבוש הדיקטטורי של הצבא בגדה המערבית, ותסכן את המשך קיומה של הרשות הפלסטינית בתור קבלן משנה של הכיבוש.

כדי לקדם התקוממות שכזאת למען שחרור לאומי וחברתי יש צורך בבניית תשתית של ועדי הגנה וועדי פעולה דמוקרטיים– בדומה לאלה שקמו בהתקוממות של 1987, האינתיפאדה הראשונה. התארגנויות כאלה יוכלו גם להציב אלטרנטיבה פוליטית הן לרשות הפלסטינית המושחתת והמשת״פית והן לשיטות הפעולה ההרסניות של החמאס, שמבוססות על תקיפת אזרחים ישראלים ללא אבחנה ולא על פעולות המוניות הממוקדות במאבק נגד ממשלות הימין הלאומניות ופרויקט ההתנחלויות הקולוניאלי של שלטון ההון הישראלי.

התקוממות שכזו צריכה לזכות לתמיכה סולידרית מצד התארגנויות מחאה ומהעבודה המאורגנת, כחלק מהמאבק הכללי יותר של עובדות ועובדים ושכבות מדוכאות אחרות שנדחפות גם להיאבק בסדר היום של הימין המתנחלי — ושל שותפיו הקואליציוניים לממשלת הדמים.